החלטה בטענת "פרעתי"

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמות הצדדים דלעיל.

משכך, הנני מורה בזאת למזכירות ההוצל"פ לבצע את כל ההקטנות

המפורטות לעיל בסעיפים 1-7, לאחר בדיקה מחודשת כי אף אחת

מההקטנות לא בוצעה זה מכבר".

ביום 07.1.2014 ( נומ' 598) הגיש החייב  בקשה דנא בטענת  "פרעתי" לפיה, הינו משלם תשלומים בכפל, הן למוסד לביטוח לאומי והן לתיק המזונות דנא.

החייב הציג לעיוני אסמכתאות בדבר תשלום לביטוח לאומי.

לטענתו, עיון בדו"חות המל"ל מעלה בבירור כי החייב משלם לביטוח לאומי, וביטוח לאומי משלמים לזוכה את דמי המזונות הקבועים.

ביום 23.1.2014 (נומ' 9800) הגישה הזוכה תגובתה לבקשת החייב בטענת "פרעתי" וטענה כי בקשתו של החייב הינה כללית וסתמית, מדובר בבקשת סרק ולא ברור כלל מה פרע החייב, לטענתו, טענה אשר מוכחשת ע"י הזוכה, שכן גובה החוב נכון ליום 22.12.2013 עמד על סך של 85,197 ש"ח.

הזוכה טוענת, כי אינה מקבלת את דמי המזונות פעמיים, אלא פעם אחד בלבד מהמל"ל.

עוד טוענת הזוכה, כי החייב מתעלם מכך שביום 23.2.2010 התקיים דיון בתיק הפני כב' הרשמת אסל איריס (בתוארה דאז) וההקטנות בוצעו ע"י המזכירות.

כמו כן, טוענת הזוכה כי החייב מתעלם בתצהירו מהעובדה שהזוכה הגישה בקשות להגדלות קרן החוב לאחר מועד הדיון מיום 23.2.2010 אשר אושרו על ידי כב' רשם ההוצל"פ.

במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, ביום 26.5.2014 העלה החייב טענות חדשות ביחס להגדלות חוב בתיק.

החייב טען שהזוכה לא מציגה לעיונו קבלות בטרם פנייתה להוצל"פ. כן טען החייב כי לא הגיש התנגדויות להגדלות חוב מאחר והגיש בעבר תגובות ובקשות ולא נענה, אז "התייאש".

בתגובתה ענתה הזוכה כי פסק הדין מורה כי יש להציג קבלות, ולא כתוב שצריך להציגם טרם הפנייה להוצל"פ לחייב.

עוד טענה הזוכה כי החייב לא הסכים להשתתף בהוצאות ולכן הגישה בקשות לתיק והמסמכים הומצאו לחייב.

בנוסף טענה הזוכה, כי כל ההגדלות הוגדלו כדין וכי החייב ידע להגיב על הגדלות כאשר מצא לנכון.

דיון והכרעה:

דיון בתיק דנא נקבע לצורך בירור טענות החייב לתשלומים לכאורה שבוצעו בכפל על ידו, הן לתיק המזונות והן למל"ל.

עפ"י סעיף 19 לחוק הוצאה לפועל, נטל השכנוע בטענת פרעתי מוטל לעולם על כתפי החייב.  אמנם, יתכנו נסיבות אשר עשויות להקים נטל ראיה משני, אך זאת רק לאחר שהביא החייב ראיות לכאורה לתמיכת גרסתו (רע"א 10272/07 עזבון המנוח אבא בביוף ז"ל נ' עיריית חיפה, דינים עליון פט 760).